×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מעילה י״ב.גמרא
;?!
אָ
מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן דִּכְתִיב בֵּיהּ {ויקרא ו׳:ג׳} וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְנָלַן. אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר קְרָא {ויקרא א׳:ט״ז} וְהֵסִיר אֶת מוּרְאָתוֹ בְּנוֹצָתָהּ אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. אֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְלִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם. א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מַאי {ויקרא ו׳:ד׳} הַדָּשֶׁן דַּאֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. מְנוֹרָה מְנָלַן דָּשֶׁן הַדָּשֶׁן.: מתני׳מַתְנִיתִין: ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן מוֹעֲלִין בָּהֶן בְּנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.: גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא.: שֶׁהָיָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל הָרָאוּי לְאַחַר זְמַן וְהִקְדִּישׁוֹ בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. אֶלָּא רַבָּנַן מַאי שְׁנָא מִמְּחוּסַּר זְמַן. אָמְרִי מְחוּסַּר זְמַן מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּעַל מוּם אדְּבַר פִּדְיוֹן הוּא אֲבָל הָנֵי עוֹפוֹת כֵּיוָן דְּאֵין מוּם פּוֹסֵל בְּעוֹפוֹת אֵין לָעוֹפוֹת פִּדְיוֹן. אָמַר עוּלָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בקָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה. יָתֵיב עוּלָּא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מַאן שָׁמַע לָךְ ולר׳וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ [וְכִי] קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה. א״לאֲמַר לֵיהּ תִּיקְשֵׁי מַתְנִיתִין תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין הָכָא נָמֵי נֵימָא קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה. א״לאֲמַר לֵיהּ מוֹדֵינָא לָךְ דְּאִיכָּא מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן וְקַשְׁיָא לִי מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא אִית בֵּיהּ מְעִילָה וּלְבַסּוֹף אִית בֵּיהּ מְעִילָה. וְלָא וְהָא אִיכָּא דָּם דְּמֵעִיקָּרָא לֵית בַּהּ מְעִילָה וּלְבַסּוֹף אִית בַּהּ מְעִילָה דִּתְנַן דָּם בַּתְּחִלָּה אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ יָצָא לְנַחַל קִדְרוֹן מוֹעֲלִין בּוֹ. אָמְרִי הָתָם נָמֵי אִיכָּא מְעִילָה מֵעִיקָּרָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הדשן שעל המזבח החיצון הריהו בדין מעילה, משום דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״ושמו אצל המזבח״ (ויקרא ו, ג), ולהורות שיש לגנוז את הדשן אף שכבר נעשתה מצוות ההרמה בו, ולכן יש בו דין מעילה. ואולם הדשן שעל המזבח הפנימי מנלן [מנין לנו] שצריך להניחו במקום הדשן של המזבח החיצון, ואף בו יש דין מעילה? אמר ר׳ אלעזר: שכן אמר קרא [הכתוב] בדינה של עולת העוף ״והסיר את מראתו בנצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן״ (שם א, טז). הרי שאותו מקום אליו מושלך זפק עולת העוף (״מוראתו״) מכונה ״מקום הדשן״, שהוא מקום נתינת הדשן מעל המזבח. ומעתה, אם כתוב זה אינו ענין לדשנו של המזבח החיצון, שהרי כבר למדנו דינו מהכתוב ״ושמו אצל המזבח״, תנהו ענין לדשן שעל המזבח הפנימי, שאף הוא בכלל המצוה להינתן באותו מקום, ודוחים: אימא [אמור] כי אידי ואידי [זה וזה] שני הכתובים הללו עניינם בדשן שעל המזבח החיצון, ונצרך כתוב נוסף זה שמצויין בו ״מקום הדשן״ על מנת לקבוע לו לדשן מקום מוגדר להניחו. ואם כן אין מקור לדין דשן המזבח הפנימי! ומשיבים: אם כן, שעניינם של שני המקראות הללו הוא בדשן המזבח החיצון ובא הכתוב הנוסף הזה לקבוע לו מקום, לימא קרא [שיאמר הכתוב] רק ״והסיר את מוראתה בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח״, והיינו מבינים שהוא באותו מקום כ״אצל המזבח״ האמור בדשן המזבח החיצון. ולא היה צורך איפוא בתוספת הכתוב ״אל מקום הדשן״, ומעתה מאי [מה] מלמדתנו התוספת ״אל מקום הדשן״? — שאפילו הדשן של המזבח הפנימי ניתן שם. ושואלים עוד: ודין דישון המנורה ששנינו במשנה שלאחר שנעשתה מצוותו אין מועלים בו מנלן [מנין לנו]? ומשיבים: הדבר נלמד מן הה״א היתירה שבכתוב ״הדשן״, שכן היה יכול להיאמר בכתוב רק ״דשן״, ונאמר ״הדשן״ — הרי זה בא לרבות גם את דשן המנורה. א משנה שנינו במשנה הקודמת שתורים שלא הגיע זמנם, וכן בני יונה שעבר זמנם אין נהנים מהם לכתחילה, ואולם העובר ונהנה מהם — אין בו דין מעילה. על דברים אלה חולק ר׳ שמעון ואומר כי אף תורין שלא הגיע זמנןמועלין בהן, אבל בני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין בהן. ב גמרא מן המשנה הקודמת וממשנתנו זו רואים שנחלקו חכמים ור׳ שמעון אם יש דין מעילה בתורים שעדיין לא הגיע זמנם, ומבררים את השיטות: בשלמא [נניח, מובנת] שיטתו של ר׳ שמעון, כדקתני טעמא [כמו שהוא עצמו, שנה טעם] שיטתו במקום אחר, שכן שנינו במשנה במסכת זבחים (קיב,ב): שהיה ר׳ שמעון אומר בטעם שיטתו זו, שכלל הוא, כי כל הראוי להיות קרב לאחר זמן וכגון תורים אלה שיוכשרו להקרבה לכשיגדלו, והקדישו בתוך זמנו, לפני שהגיע זמנו להיקרב, ושחטו בחוץ — הרי הוא עובר בלא תעשה, ואולם אין בו חיוב כרת. וטעם זה הוא אף הסברה של שיטת ר׳ שמעון במשנתנו, שיש דין מעילה בתורים שלא הגיע זמנם. אלא לשיטת רבנן [חכמים], הסבורים שאין דין מעילה בתורים שלא הגיע זמנם, יש לשאול: מאי שנא [מה שונה] דין זה מדין בהמה שהוא מחוסר זמן (שטרם הגיע זמנה הראוי להקרבה), שחלה עליה קדושה, וכפי ששנינו בענין מעשר בהמה שאף בהמה שלא הגיע זמנה ועדיין אינה ראויה להקרבה נכנסת לדיר להתעשר? אמרי [אומרים] בתשובה לדבר: אין להשוות אלה לאלה, שכן המקדיש מן הבהמה מחוסר זמן — הרי זה מידי דהוה [כמו שהינו] מקדיש בעל מום, שחלה עליו קדושה לענין זה דבר [שבן] פדיון מקדושה לחולין הוא. ומתוך שככלל חלה קדושה בבהמה בעלת מום, אף חלה בה קדושה כשהיא מחוסרת זמן. אבל הני [אלה] עופות, כיון שאין מום פוסל בעופותאין איפוא לעופות דין פדיון בבעל מום, ואי אפשר לומר שפדיונם מוכיח על קדושתם, ואין אם כן מקום לומר שמתוך כך אף תחול קדושה במחוסר זמן בעופות. ג ועוד לענין תורים שלא הגיע זמנם ובני יונה שעבר זמנם, אמר עולא, אמר ר׳ יוחנן: קדשים שמתו, כיון שאינם ראויים עוד להקרבה, ויצאו בכך מכלל ״קדשי ה׳⁠ ⁠״, שכן אף לפדותם אינו יכול (שכן אין פודים את הקדשים שהאכילם לכלבים) ומשום כך אף יצאו מידי מעילה דבר (מדין) תורה. ומסופר כי יתיב [ישב] עולא בבית המדרש וקאמר להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזו] בשמו של ר׳ יוחנן, אמר ליה [לו] רב חסדא: מאן שמע [מי שומע, יקבל] לך ולר׳ יוחנן רבך בהלכה זו, שאין בהם עוד דין מעילה מן התורה?! וכי קדושה שהיתה בהן עד שמתו להיכן הלכה שיצאו מידי מעילה?! אמר ליה [לו] עולא לרב חסדא: לשיטתך תיקשי מתניתין [תוקשה לך הלכה מפורשת במשנתנו] ששנינו בה כי תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנןלא נהנין ולא מועלין בהם, הכא נמי נימא [כאן גם כן נאמר]: קדושה שבהן בבני יונה שעבר זמנם להיכן הלכה, ומדוע אין בהם מעילה?! אמר ליה [לו] רב חסדא לעולא בתשובה: אכן גם בקדשים שמתו וגם בבני יונה שעבר זמנם פקעה לה הקדושה שמן התורה, ואולם מודינא [מודה אני] לך דאיכא [שיש] בקדשים שמתו דין מעילה מדרבנן [מדברי סופרים], ואף בבני יונה שעבר זמנם כך הדין, ואין מקום לשאול על הקדושה להיכן הלכה. ואולם דבר זה קשיא [היה קשה] לי: מי איכא מידי [האם יש דבר] דמעיקרא [שמתחילה], בשעה שהוקדשו, עדיין לא אית ביה [אין בו] דין מעילה מן התורה, ולבסוף אית ביה [יש בו] דין מעילה (מדברי חכמים) כגון תורים שלא הגיע זמנם? ותוהים: ולא? והאם אין דבר כזה שבתחילה אין בו דין מעילה ולבסוף יש בו דין מעילה? והא איכא [והרי יש] דם, דמעיקרא לית [שמתחילה אין] בה דין מעילה, ולבסוף אית [יש] בה דין מעילה, דתנן כן שנינו במשנה בדף הקודם]: דם, בתחלהאין מועלין בו, יצא לנחל קדרוןמועלין בו! ודוחים: אמרי [אומרים]: אין זו ראיה, שכן התם נמי [שם, בדם, גם כן] איכא [יש] מעילה מעיקרא [מתחילה],מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144